הסבר מלא, כדי שאף אחד לא ידרג באפלה
כדי לחלק קבוצות מאוזנות. זה הכול. המערכת לוקחת את הציונים, מסדרת את השחקנים, ובונה קבוצות שקרובות ברמה שלהן — כך שהמשחק יוצא צמוד ואף אחד לא מרגיש שהוא שובץ לקבוצה שאין לה סיכוי. הציונים לא מופיעים בטבלה, לא נשלחים לאף אחד, ולא משמשים לשום דבר אחר.
רק מי ששיחק במשחק, ורק את מי ששיחק איתו באותו משחק. מי שלא הגיע לא מדרג, ומי שלא היה על המגרש לא מדורג. אין דירוג על סמך שמועות.
הדירוג נפתח שעתיים אחרי תחילת המשחק — בערך כשהמשחק נגמר — ונשאר פתוח לזמן שמנהל הקבוצה קובע: יממה, שבוע, או חודש. בזמן הזה אפשר לדרג, לשנות ולהתחרט. אחרי שהחלון נסגר, הדירוג של אותו משחק נעול.
בכל משחק הכוכבים מתחילים ריקים. לא רואים מה נתת בפעם הקודמת, וזה בכוונה: אתם מדרגים את מה שקרה הערב, לא את מה שאתם זוכרים מהחורף. אם מישהו שיחק טוב מהרגיל, זה מה שאתם נותנים.
הציון הוא ממוצע של כל הדירוגים שהשחקן קיבל אי פעם, אבל לא כולם שווים: משקל הדירוג נחצה בכל ארבעה משחקים. ארבעת המשחקים האחרונים הם חצי מהציון, הארבעה שלפניהם רבע, וכל השאר מתחלקים ברבע הנותר. ככה שחקן שהשתפר רואה את זה תוך משחק או שניים, וערב אחד גרוע לפני חצי שנה לא רודף אחריו לנצח.
אף אחד. לא אתם את הציון שלכם, לא את של אחרים, ולא מי דירג את מי. הדירוג נכנס למערכת ויוצא ממנה רק כחלוקה לקבוצות — רשימת שמות, בלי מספרים.
למי שהצטרף עכשיו אין עדיין ציון, ולכן לפני החלוקה הראשונה מנהל הקבוצה מתבקש לתת לו הערכה זמנית. ברגע שהשחקנים מדרגים אותו — הדירוג שלהם מחליף את ההערכה הזמנית.
אפשר לכבות את הדירוג לגמרי, והחלוקה תהיה אקראית. אפשר גם לבחור שרק מנהל הקבוצה יקבע רמות, בלי שהשחקנים מדרגים אחד את השני. יש קבוצות שעדיף להן ככה, וזו החלטה של כל קבוצה לעצמה.
הדירוג הוא לא דרך לפרוק כעס על שחקן, והוא גם לא ציון תעודה. ככל שתדרגו כנה ובלי חשבונות, ככה הקבוצות יוצאות מאוזנות יותר וכולם נהנים ממשחק טוב יותר. זה כל הרעיון.